01/24/2024
אין מה לדבר שמאז השביעי לאוקטובר כולל הקרבות בזירות לבנון איוש וכמובן במיוחד בעזה כולל הפינוי הבלתי נתפס של עשרות אלפי משפחות עם ילדים שלא יכולים לנהל שגרת חיים כבר למעלה משלושה חודשים ולצערנו לא ידוע מתי הם יוכלו לחזור, בכל אופן אני ומשפחתי עלינו לארץ בתאריך הסטורי כט' בנובמבר יום ההצבעה ההיסטורית של האו"ם ב29 בנובמבר 1947 לאחר שגורשנו על ידי הבריטים לקפריסין ששם נולדתי, כלומר הגעתי לישראל כבר למעלה מ 75 שנים,ירדתי לארה"ב בתחילת 1991,למרות שאני קשור לארץ עוקב ומבקר בה כמעט כל שנה, במיוחד שיש לי שתי בנות וארבעה נכדים יקרים
ומדהימים,
מאז היותי ילד לא זכור לי לצערי כמעט תקופה של שקט בטחוני, אם זה התנכלויות של הפידאיון בשנות החמישים על השיירות לאילת ובהמשך בשנת 1956 מלחמת סיני, לא אשכח איך תוך כדי המלחמה באחד הערבים נדרשנו להאפיל את האורות והורי ועוד ארבעת אחי ואחיותי פרסנו שמיכה עבה מעל שולחן והסתתרנו מתחתיו מפני הפצצות של חיל האויר המצרי וכל זה בעיר חולון שהיא במרכז הארץ,
התגייסתי לצה"ל ב1965
השתתפתי במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה,במלחמת יום הכיפורים, מבצע אנטבה ובמלחמת לבנון הראשונה, בין המלחמות שירתתי כעשרים שנה בקווים של לבנון, רמת הגולן וסיני. אני מקווה שלא תפתח החזית מלבנון, איך שלא יהיה מעולם לא הייתי מודאג אני וכמובן כל עם ישראל דואגים ודואבים על הנופלים והפצועים, אבל אני מאמין באמונה שלמה שאנחנו ננצח, ובסופו של דבר איש איש ישבו לבטח תחת גפנו ותאנתו, עם ישראל חי.