17/05/2020
כמה פעמים פחדתם לעשות משהו עוד לפני שניגשתםן לעשות את מה שרציתםן?
זה קרה לי, שעות ספורות לפני תחילת ההדסטארט של ספר הילדים החדש שלי.
כל מה שהייתי צריך לעשות, זה ללחוץ על כפתור תחילת הפרוייקט בשביל שכל הלחץ שנבנה ימים רבים לפני כן, ישתחרר ברגע.
השאלה הראשונה שעלתה לאחר מכן היתה- "זה הכל, בשביל זה חיכיתי?"
זו בדרך כלל השאלה שנשאלת אצלי ואולי גם אצלכםן בכל פעם שאנחנו קופציםות למים ורואים שאנחנו יכולים לעשות את מה שאנחנו רוציםות.
כמה רגעים לאחר מכן פשוט התחלתי להנות והכל זרם בצורה מופלאה.
ממש נהניתי מהתשוקה שהיתה בי ביום הראשון ואיתה גם ההתלהבות לספר לא.נשים על הקמפיין והספר.
בימים לאחר מכן זה השתנה מעט.
האחוזים עלו פחות מהר וחוסר אמונה החל לבצבץ.
אך מה עושים כשהמומנטום נעצר והדברים זזים בצורה פחות טובה ממה שמצפים?
זה מה שגיליתי בהמשך הדרך.
60 ימים שבהם היה לי המון עזרה, אך ברגעים מסויימים הרגשתי לבד והיתה בי תחושה חזקה שבלי האמונה והעשייה שלי זה לא יעבוד.
המחשבה הזו שאני האחראי הבלעדי להצלחה ולחיי תיסכלה אותי לפעמים כשהדברים פחות הלכו, זה הוריד את רף האמונה ותחושת כישלון עלתה מעל המים.
היה לי לא קל לבקש מא.נשים את תמיכתםן הכספית ועכשיו זו קורונה טיים מה שעשה את זה יותר קשה מבחינתי.
קורונה, תחושת דחייה, הרגשה שאני לבד בתהליך ומחסור באמונה היו שם לעיתים כדי להפיל אותי לקרשים ולהציף מחשבות של ויתור.
אך למזלי היה שם את אנושקה, משפחה, חבריםות שעזרו ותמכו מלא וסאקראל אחד (😉תשאלו את אנושקה).
עם כל המחשבות על ויתור, התשוקה שלי לספר הילדים והרצון העז להוציא אותו לאור תוך לקיחת אחריות מלאה על התהליך, עזר לי להמשיך קדימה.
הודתי על הכל.
על כל אחוז, על כל תומך ותומכת, על כל עזרה ועל כל הא.נשים שאמרו לא!
המשכתי כל הזמן קדימה ועשיתי אינספור מדיטציות כדי לחזור לסנטר שלי ולהישאר בכיוון הנכון.
כששאלו פעם את תומאס אדיסון מה גרם לו להמשיך לנסות אחרי כל אחד מ1000 הכשלונות שלו להמציא את הנורה, אמר, "אם מצאתי אלף דרכים שלא עובדות, לא נכשלתי, כל ניסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה".
אז אומנם אני לא תומאס אדיסון וכן היו בי תחושות כישלון לרגעים במסע הזה אך המשכתי קדימה.
4 ימים לפני הסיום היינו על 70% והיה לי את כל התירוצים והסיבות למה להפסיק אך היו גם הרבה סיבות למה להמשיך.
באחת השיחות שלנו אהובתי אמרה לי משהו שלקחתי עד הסוף ואני לוקח גם היום- תחשוב רק על 100%,
אין זמן לחשוב על 80% ו90%!
לקחתי את העצה שלה ברצינות רבה ו100% בקמפיין היה הדבר היחיד שדיברתי עליו, חשבתי עליו ודמיינתי אותו.
באותו יום שבת כבר הגעתי להצלחה בקמפיין ולא משנה מה המציאות בחוץ אומרת, המציאות הפנימית היתה 100% הצלחה!
כשהקמפיין הגיע ל100% גם במציאות החיצונית ההתרגשות היתה ענקית גם מהסיבה שהדימיון שלי התגשם למציאות וגם משום שראיתי שזה אפשרי- כלומר הכל אפשרי!
האם הייתי עושה את זה שוב?
כן.
האם הייתי ממליץ למישהו/י לעשות פרוייקט כזה?
ברור.
